אני מודה..תמיד אהבתי ספרים וגם הצלחתי להנחיל את זה לילדים שלי כשהיו קטנים. קריאת ספרים יכולה להיות זמן איכות מעולה, אפשר לפני השינה אך לאוו דווקא. לאחר קריאת הספר אפשר לשוחח ולשאול את הילד מה הוא חושב עליו? איך הוא היה פועל אם היה במקום גיבור הספר לדוגמא וזו דרך מצויינת לתקשר וללמד בלי ללמד :)
יש כמה ספרי ילדים שאני אוהבת במיוחד ואני ממליצה עליהם בחום
למלא את הדלי // טום ראת ומרי רקמיר
אחד הכלים שאני מנחה את ההורים להשתמש בהם הוא עידוד ואיך להשתמש בו באופן נכון ויעיל.
ספר הילדים המיוחד הזה מתאר שלכל אחד מאיתנו יש דלי דמיוני שמתמלא בכל פעם שאנחנו מרגישים במיטבנו- שפרגנו לנו, אמרו מילה טובה, התייחסו אלינו בכבוד, חייכו אלינו או עזרו. ומה קורה לנו כשהדלי שלנו ריק, איך אנחנו מרגישים ואיך נחשוב או נתייחס לאחרים. מה שמקסים מעבר לכך, הילד בסיפור שם לב שהדלי שלו מתמלא גם שהוא ממלא לילד אחר את הדלי.
אז מעבר למסר המדהים והכל כך עוצמתי, זה ממש כלי להשתמש בו בבית ולדבר ב״שפת הדליים״
הארנב הקשיב // קורי דורפלד
הקשבה אמפתית היא כלי שאני עובדת עם ההורים איך להשתמש בו. הרבה פעמים אנחנו בטוחים שאנחנו מקשיבים לילדים שלנו (וגם לבן הזוג, לחברה, לאמא שלנו) אבל בעצם אנחנו עסוקים בעצמנו ולא בחוויה של הילד.
לפעמים כל מה שאנו צריכים, זה מישהו שרק יקשיב ויחבק ולא מעבר...
בסיפור טיילור היה עצוב מאוד, המגדל היפה שבנה - נהרס. כל החיות רצו לעזור לטיילור, כל אחת בדרכה, אבל אף אחת לא ממש הצליחה לגרום לו לשפר את הרגשתו. ואז הגיע הארנב, הוא ידע בדיוק מה לעשות. הארנב היה שם בשבילו ורק הקשיב...
סיפור מקסים על חברות, הקשבה והתמודדות עם אכזבה ותסכול
כן קרה כלום// אורי בר און
ספר מקסים המתאר באופן קליל והומוריסטי יום בילוי של ילד עם הוריו בחוף הים, שקורים בו כל מיני אירועים מתסכלים, מבישים, מפחידים- בקיצור לא נעימים.
הסופרת מציגה את התגובה האוטומטית שלנו (לרוב) כהורים עם האמירה ש״לא קרה כלום״ ואת התחושות והמחשבות הילד שבעצם- כן קרה כלום..
אנחנו כבני אדם, זקוקים להקשבה, הבנה ואמפתיה כשמשהו לא נעים קורה לנו. כאשר מבטלים לנו את התחושות שלנו, גם אם מתוך כוונות טובות, זה לא ממש עוזר לנו להתגבר ולהמשיך הלאה.
ספר עם מסר מדהים ומעורר מודעות.
בהדרכה אני מדברת על שיום ותיקוף רגשות מתוך ההבנה מה זה גורם לילדים שלנו להרגיש ואיך על ידי כך מתפתחת האינטלגציה הרגשית שלהם.
טביעת האצבע של אייל //נעם חורב
ה״אומץ להיות בלתי מושלם״,זה משפט שלמדתי בלימודי במכון אדלר, הרי בנינו אף אחד מאיתנו לא מושלם, כל אחד טוב יותר בדבר זה או אחר.
הספר מספר על אייל, ילד מוכשר מאוד בציור שלא מצליח לכתוב את שמו, הוא כל כך מתבייש בכך שהוא מחביא את הציורים שלו. כאשר אמא שלו מוצאת אותם מתחת למיטה היא מתפלאת ממש מדוע הסתיר אותם. לאחר שיחה בינהם בה הם מדברים על מה כל אחד מהם טוב יותר ופחות הוא משתף אותה בחוסר הצלחה ובבושה שלו ומתוך זה הוא מוצא פתרון אחר כיצד לחתום על הציורים (מרומז בשם הספר).
ספר מדהים ומעצים שיכול לעזור למתן ציפיות של ילדים מעצמם או של הורים מילדיהם (וגם של ההורים מעצמם). הספר יכול לעורר שיח עם הילדים על מה אנחנו טובים יותר ופחות ולהראות להם שאף אחד אינו מושלם גם לא אנחנו ההורים שהם תופסים ככל יכולים וזה בהחלט יכול להרגיע.
הקוף הזועף // לנג סוזן
מכירים את הימים האלו שאין לכם מצב רוח? אין ממש סיבה ברורה לכך...
ככה בדיוק קורה לשימי הקוף, כל הסובבים אותו נדהמים איך יכול להיות שביום כזה יפה שימי זועף, הם מנסים למצוא לו פתרונות אבל זה לא מה ששימי זקוק לו.
ספר מקסים עם מוסר השכל על רגשות ואמפתיה.
באחת ההדרכות שלי, האמא שיתפה אותי שהילד שלה שבדרך כלל קשוב ומשתף פעולה, התנהג אחרת, היה בלי מצב רוח, הכל הכעיס אותו והיה לה ממש קשה איתו. קורה...קודם כל הילדים שלנו, כמונו גם, אינם רובוטים, עוברים הרבה דברים במהלך היום שאנחנו לא שם. דיברנו על מקום של לתאר לו מה היא רואה עליו ״נראה שאתה עצוב/כועס/חסר סבלנות... היום״, לאפשר לו לפרוק ״אני פה אם תרצה לשתף אותי״, לתת מקום לרגש זה השלב הראשון. שאלתי אותה מה היא זקוקה שהיא ככה והיא אמרה שקט. כל אחד מאיתנו זקוק למשהו אחר ואם לא נשאל לעולם לא נדע :)
האריה שבפנים // רייצ'ל ברייט
ספר ילדים משעשע, מלא חרוזים, מסרים נפלאים, איורים משגעים ואנלוגיה מדהימה למה שילדים מרגישים ולפעמים גם אנחנו המבוגרים אל מול "איום" כלשהו. הסיפור מציג עכבר קטן ומבוהל, כזה שאף אחד לא מבחין בו ודורך עליו. העכבר חש בלתי מורגש ומחליט שהוא רוצה להשתנות. הוא רוצה ללמוד לשאוג, כמו מלך האריות, מלא הביטחון שמרעיד את העולם בשאגות שלו. העכבר בוחר ללכת ללמוד ממנו, עם כל החשש להפוך לארוחתו. הוא מטפס במעלה הסלע ונעמד מול פרצופו הענק, ולהפתעתו מגלה שהאריה הגדול והנורא פוחד דווקא מעכברים...
יש משפט שמרטיט לי את הלב בכל פעם שאני מקריאה אותו ליונתן המתוק שלי (על בסיס יומי כמעט :)) "הוא באמת פחד מאוד, אבל הבין, עמוק בפנים, שהשינוי קורה ברגע שאנחנו משתנים"
המשפט הזה לוקח אותי גם אל חדר ההדרכה, הורים שמגיעים אליי, באים עם אתגרים מול ילדיהם, הם חוזרים שוב ושוב על אותן התגובות והתוצאה לא משתנה. התובנה שעולה להורים בחדר מדהימה, ממש כמו זו של העכבר :)
הילד הכי שמח בעולם | אורית צח-שוורץ
ספר ילדים מקסים ומרגש, עם מסרים שחשוב שכל ילד ייחשף אליהם כמה שיותר. הסיפור מספר על נועה וחבריה אשר מגלים שלכל ילד יש משהו שהוא לא מרוצה ממנו. בתחילת הסיפור, נועה עצובה מאוד כי אמרו לה שכפות רגליה גדולות, היא מחליטה לשתף את אופיר שיש לה רגליים קטנות ואומרת לה בטח את לא עצובה כי יש לך רגליים קטנות... אופיר מופתעת ומסבירה לה ממה היא לא מרוצה. ככה הן מחפשות אחר הילד הכי מאושר בעולם ואז הם מבינות שאין דבר כזה, כולם שונים ויחד הילדים מבינים שמוטב להסתכל על חצי הכוס המלאה ומוצאים שגם ה"שונה" הוא כיפי ומיוחד...
בכולנו יש דבר או כמה שאנחנו לא מרוצים מהם בעצמנו, אף אחד לא מושלם. התפקיד שלנו לתווך את זה לילדינו ולשתף אותם במה אנחנו לא מושלמים, כך הם לא יחששו לשתף ברגשות שלהם. בנוסף, נשים זרקור על החוזקות שלהם ובכך נראה להם את 'חצי הכוס המלאה' שלהם.
לקוף יש בעיה| ג'וליה דונלדסון
ספר ילדים שלדעתי חובה לקרוא אותו עם הילדים מכמה סיבות, ראשית כל יש לו עלילה וציורים מקסימים, שנית, זוהי דרך נפלאה ללמוד על החיות והתכונות של כל אחת, בנוסף, הוא מאפשר אינטרקציה עם הילד, על ידי ניחוש והשלמת החיה שתופיע בעמוד הבא וכמובן המסר שלו.
אז הסיפור בעצם מתאר את קופי-קוף שאיבד את אמא שלו ופרפר כחול ונחמד מנסה לעזור לו למצוא אותה, הקופיף הקטן נותן לפרפר סימנים שיעזורו לו למצוא את אמו, אבל הפרפר מתבלבל שוב ושוב... לבסוף בא המסר המקסים לטעמי שחשוב לדבר עליו עם הילדים וגם להפנים אותו כמבוגרים. בסוף הקופיף אומר לפרפר שכל החיות שהוא מצא לו, לא דומות לו כלל.. הפרפר המופתע מספר לקופיף שאף אחד מילדיו לא דומה לו ולכן לא חשב על זה...
כטבע האדם, אנחנו מניחים הנחות, שעוזרות לנו לארגן מידע בראש ולא עוצרים לשאול שאלות, מה שגורם לנו ללכת סחור סחור סביב הבעיה ולא למצוא לה פתרון מידי. בדיוק השבוע בהדרכת הורים הצעתי להורים שישאלו את הילדה מדוע היא מסרבת לעשות בסיר וממשיכה לעשות את הצרכים בתחתונים, אחרי שניסו כמה אסטרטגיות נדרשות. גם אני חוויתי כאמא מקרה כזה כשהבת שלי לא רצתה ללכת לגן החובה, לאחר בדיקה עם הגננת כי מבחינה חברתית הכל בסדר ואחרי נסיונות שכנועים שלא עזרו שאלתי את בתי בזמן רגוע, מדוע קשה לה ללכת לגן והיא בוכה ככה בבוקר, היא שיתפה שבמהלך היום היא מתעגעגת אלינו מאוד, שיתפתי אותה שגם אני מתגעגעת אליה ואל אבא ויונתן. בדקתי מה יכול לעזור לה והיא בחרה לקחת איתה תמונה משפחתית שלנו וביקשנו מהגננת שכאשר היא תתגעגע היא תוכל להוציא ולהסתכל וכך נפתרה הבעיה. ומשפט מסכם לסיום- יותר סימני שאלה ופחות סימני קריאה. בהצלחה
ความคิดเห็น