איך האוויר בבית שלכם?

מכירים את זה שאתם נכנסים לבית אחר ואתם יכולים לחוש מיד את האווירה שלו? לרוב זה בעקבות הצבעים שלו, הריחות שיש בו, התאורה, הסדר של הדברים וכו'.. זה מיד מעורר בנו תחושות ורגשות ולפעמים זה מה שיקבע אם נרצה להשאר שם או לא ...

אז איך הייתם מגדירים את האווירה שיש אצלכם בבית? יצא לכם פעם לשאול את עצמכם?

אני ממש זוכרת את הפעם הראשונה שאצלי הנושא עלה למודעות, זה היה 5 שנים אחרי שכבר ניהלתי משק בית, הייתי נשואה ואמא לליה הבכורה שלי, עד אז בכלל לא תהיתי על זה. אני מודה שהשאלה הזו צצה לי משום מקום, באיזה ניוזלטר למייל שקיבלתי וגלגלי המוח החלו לעבוד חזק.. ידעתי בעיקר שאני רוצה בית שמח ומכיל, כזה שכולם מרגישים בו טוב, אבל אז הרצתי את החיים שלנו ושמתי לב שאנחנו מאוד עסוקים בעבודה ובמשימות החיים ובכלל לא שמח פה, אפילו לחוץ ומתוח בשעות הערב...ורק בסופי השבוע האווירה משתנה ונראית הרבה יותר קרובה למשהו ששאפתי אליו. במהלך הלימודים במכון אדלר פגשתי את הנושא שוב ושוב וכל פעם הרגשתי שאני מבינה יותר, הצלחתי ליישם כלים ולשפר את האווירה בבית.

במבט לבית הורי, מה שזכור לי זה בעיקר האווירה, אווירה נעימה, מאפשרת, חמה ואוהבת. בית שתמיד יש בו ריחות של אוכל ביתי ובריא. כזה שתמיד היתה בו אמא שמקבלת אותך אליה בחיבוק אוהב וכל מה שקרה בחוץ זז הצידה.

אני זוכרת את החורפים הקרים, כשהרצפה מכוסה בשטיח שחור שמעוטר בפינות מצויירות, שיצרו לי מעין מתחם למשחק הגולות שלי, לצד תנור גז שמחמם ואמא שיושבת איתנו ומקלפת לכולנו פומלות, פלח פלח. אני זוכרת את השבתות בבוקר, החלון פתוח לרווחה, דבר שלא היה קורה מעולם באמצע שבוע, זוכרת את קול תפילות בית הכנסת למטה וברקע אצלנו מתנגנים בקול רם ריטה או שלמה ארצי, שאבא כל כך אוהב. אני ואבא חותכים את העגבנייה דק דק שיהיה טעים על הטוסט עם הגבינה הלבנה, טעם שתמיד מתחשק לי לשחזר בשבתות בבוקר.

ולמה דווקא זה מה שאני זוכרת כששואלים אותי על אווירה? כי בסופו של דבר, מה שנשאר זה החוויות הקבועות, המסורות, ה״ביחדנס״ שלנו כמשפחה.

אווירה משפחתית היא תוצר של המאפיינים המיוחדים של כל משפחה, הערכים שלה, סגנון החיים שלה, דרכי התקשורת וקבלת ההחלטות, האישיות של כל הורה והקשר הזוגי.

בגלל שאנחנו פחות מודעים לכך, אנחנו בעיקר מייבאים מבית ההורים את האווירה ואת סגנון החיים שחווינו כילדים לטוב ולרע.

המשפחה היא שדה חברתי, כמו עבודה למשל, תדמיינו אתכם עובדים במקום עבודה, שהבוס, שהוא הסמכות שם, נוקשה, ביקורתי ושיפוטי כלפיכם, אין לו שום רצון להקשיב לכם. העמיתים לעבודה תחרותיים, חשדנים, כל אחד לעצמו. הייתם בוחרים להישאר שם, באווירה ובתחושות כאלו? אולי אם השכר היה מצדיק את זה, אבל סביר גם שלא...

עכשיו תקחו את זה לבית, כאשר הסמכות היא אתם, ההורים והעמיתים הם האחים..

אז איזה אווירה הייתם רוצים? מה הייתם רוצים לשחרר, מה לשמר ומה לשפר?

אנחנו ההורים, האדריכלים של האווירה בבית שלנו, אנחנו אלה שנקבע אם ייכנסו לשם אהבה וחום או קרירות וריחוק, אם תהיה תקשורת פתוחה או לא, אם תהיה אווירה מעודדת או שיפוטית, אם תהיה תחרות או שיתוף פעולה.

התפקיד שלנו כהורים הוא ליצור אווירה בה בני הבית ירגישו שהם אהובים, נחוצים ויכולים. מתקבלים ושייכים ללא תנאים. מה שעוזר מאוד לגבש תשובה לשאלה הזו,היא, מה הייתם רוצים שהילדים שלכם, כילדים בוגרים, ייקחו אליהם הביתה..

אז תנשמו אוויר ותבדקו את האווירה..